חוק הנוטריונים

חוק הנוטריונים, תשל"ו-1976*

1.    רשיון נוטריון יינתן מאת ועדת רשיונות של שבעה שימנה שר המשפטים, מהם שניים על פי הצעת לשכת עורכי הדין; היושב ראש יהיה משפטן עובד המדינה, שני חברים לפחות יהיו נציגי ציבור וחבר אחד לפחות יהיה נוטריון.
2.    (א)  מי שנתקיימו בו כל אלה כשיר להיות נוטריון:
(1) מי שהוא בעל רישיון לישיבת קבע בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952;
(2)   הוא חבר לשכת עורכי הדין ונתמלאה בו אחת מאלה:
(א)   עסק במקצוע של עורך דין 10 שנים לפחות, מתוכן חמש וחצי שנים לפחות בישראל;
(ב)   (נמחק);
(ג)    עסק במקצוע של עורך דין 10 שנים לפחות, מהן שנתיים לפחות בישראל, והגיש את בקשתו לרשיון תוך שבע שנים מהיום שבו היה לראשונה תושב ישראל.
(3)   לא הורשע בישראל או מחוצה לה בעבירה פלילית שיש בה משום קלון;
(4)   לא הוצא ולא הושעה מלשכת עורכי הדין בישראל על פי פסק דין סופי בהליכים משמעתיים, למעט הליך על פי סעיף 78 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן – חוק הלשכה), ולא בוטל רשיונו ולא הותלה תקפו בהליכים משמעתיים לפי חוק נוטריונים למסמכים יוצאי חוץ, תש"י-1950;
(5)   ועדת הרשיונות מצאה אותו ראוי להיות נוטריון, לאחר שנתנה את דעתה, בין השאר, לענשים משמעתיים שהוטלו עליו לפי חוק הלשכה או חוק נוטריונים למסמכים יוצאי-חוץ, תש"י-1950, תוך 10 שנים לפני מתן הרשיון, פרט לאלה האמורים בפסקה (4).
 (ב)  ועדת הרשיונות רשאית לתת לאדם רשיון נוטריון אף אם הורשע כאמור בסעיף קטן (א)(3) אם עברו עשר שנים מיום שגמר לרצות את ענשו, ואף אם הוטל עליו אחד הענשים האמורים בסעיף קטן (א)(4) אם עברו עשר שנים מיום שבו הוטל העונש.
(ג)   ועדת הרישיונות רשאית להתנות מתן רישיון נוטריון בהשתתפות בהשתלמות קצרה במתכונת שתקבע הועדה; המשתתף יישא בעלות השתתפותו בהשתלמות, כולה או חלקה, כפי שתקבע הועדה.